אבולוציית הסרת שיער מהמאה הקודמת עד היום

מאת שלמה שרון מד-אופ אסתטיק טכנולוגיה בע”מ

אם נביט לאורך תקופות רחוקות בהיסטוריה, נגלה שמאבקן של נשים בשיער מיותר על גופן והניסיונות להסירו נמשך כבר עשרות אם לא מאות שנים. מסתבר שהסרת שיער היא לא צורך אסתטי שנוצר רק בתקופה המודרנית, אלא היה קיים מאז ועד היום. חוקרים גילו שנשים בכל התקופות לא בחלו בשום פתרון והיו מוכנות לנסות כל אמצעי שעמד לרשותן, כולל שיטות שונות ומשונות לשם השגת המראה החלק והנקי. נשים החלו להבין כי שיעור יתר גורם לאי נוחות, למראה שאינו אסתטי ושאינו נאה. לעומתן עמדו הגברים, שעבורם ריבוי שיער בכל חלקי גופם היווה דווקא סמל לגבריותם.

תחילתו של המסע בתולדות הסרת השיער

את אחד הסימנים הראשונים לניסיונות להסרת שיער גילו כבר אצל הנשים האינדיאניות, שחיו שביבשת אמריקה הדרומית. הנשים הבוגרות נהגו לשלוח את בנותיהן הצעירות לשבת מסביב למדורות, קרוב ככל שניתן אל האש ואל החום הנפלט ממנה וזאת בכדי לגרום לדילול השיער ולעיכוב בצמיחתו. הנשים רצו שבנותיהן יראו נקיות וחלקות הרבה יותר וימצאו חן בעיני גברי הכפר בזמן תקופת החיזורים.

במקום אחר ובתקופה מאוחרת יותר, החלו להשתמש בהפרשות עץ האורן, בשרף, כחומר להסרת שיער. את השרף השיגו על ידי גילוף פיסות מגזע העץ שתוך שעות ספורות היה מפריש נוזל שהיה סמיך ודביק במרקמו מעט יותר מדבש. לאחר שאספו אותו מהגזע, היו מצמידים את השרף בעזרת האצבעות לאזורים השונים בגוף מהם רצו להסיר את השיער, מושכים, וחוזר חלילה. בעת המשיכה היה השיער נתלש עם השורש.היתרון בשיטת השרף היה מראה חלק מיידי כבר לאחר טיפול אחד. ומכיוון שהשיערה נתלשה עם השורש, היה האזור המטופל חלק לתקופה ממושכת יותר יחסית, עד לצמיחה מחודשת. אבל לא הכל הלך חלק עם השרף. השימוש בו היה משאיר סימני צריבה על העור ולא אחת סבלו המטופלות מפצעים, רגישויות ודלקות על העור עקב אי סיטרול השרף מבקטריות. זה גם הכאיב. מאוד. כאשר השתמשו בשרף מיד לאחר שהופרש מהגזע, הוא היה גמיש וקל יותר לעבודה. אך אם היה עיכוב בשימוש בשרף ובתנאי בטמפרטורה סבירים, השרף התקרר והתקשה וגרם לכאבים חזקים יותר בזמן התלישה ולאי-נוחות בעבודה עמו.

אגב, אם הטיפול בשרף מזכיר לכם את שיטת הסרת השיער באמצעות שעווה, אתם צודקים. עד היום משתמשים בשיטת התלישה, אך בחומרים סינטטיים ומסוטרלים בכדי למנוע את תופעות הלוואי. התוצאות החלקות בשיטה זו נראות למשך תקופה של בין 14 ל28- יום עד לצמיחתו המחודשת של השיער. הנשים הבינו שזה הזמן לעבור לשלב נעים יותר באבולוציית הסרת השיער והמציאו את השימוש בחוט. בשיטה זו המטפל מגלגל חוט בין אצבעות שתי ידיו בצורה מתוחה ומקבילה, מצמיד את החוט המתוח לבסיס השיערה ובתנועות חדות מניע את החוט כך שיתגלגל במהירות ותוך כדי כך יתלוש את השיער.

יתרונה הגדול של שיטת החוט היה כמובן מעצם העובדה שהשיער הוסר ללא שימוש בחומרים הגורמים לזיהומים ולסימנים על גבי רקמת העור. מצד שני, התברר שהשימוש בחוט יעיל בעיקר באזורים הקטנים של הגוף, כמו למשל בחלקי הפנים השונים: שפם, סנטר ותחתיו, עצם הלחי, האף, בין הגבות ובאוזניים. את הסרת שיער בעזרת החוט, טיפול הנחשב כמעט אמנות בפני עצמה, ניתן לבצע עד היום אצל מטפלים מועטים שלמדו ורכשו מיומנות בשיטה ובטכניקה.